רש"י על בבא בתרא י״ב

1 בית סתום - שהיה לו פתח לחצר וסתמו:

2 יש לו ד' אמות - בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו הוא פתוח:

3 אינו מטמא סביביו - אלא כנגד הפתח אם מת בתוכו:

4 פרץ את פצימיו - הרי הוא כקבר וחכמים טימאו את סביבות הקבר ד' אמות כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר ויאהילו ולאו אדעתייהו:

5 לעיר אחרת: לדרך עיר אחרת:

6 ובקשו בני העיר - שהמבואות בה לסותמן מאחריהם:

7 בני אותה העיר - האחרת מעכבין עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות:

8 בני רה"ר מעכבין עליהן - משום דכי דחקו בני רה"ר מסתלקי לתוך המבואות:

9 הני מילי - תוך ד' אמות של ראש המבוי הסמוכות לרה"ר מעכבין מלהעמיד דלתות לשם:

10 כרה"ר דמו - לענין ספק טומאה ברה"ר:

11 ולא היא - שאפי' רצו להעמידם לפנים מד' אמות מעכבין עליהן:

12 בי רדו יומא - בית חרישת יום אחד לזה וכן לזה לא תחרוש מתרגמינן לא תרדי דברים כב:

13 ה"ג - בי רדו יומא מאי אי יומא זרעא תרי יומא כרבא לא הוי ואי יומא כרבא יומא דזרעא לא הוי אי בעית אימא יומא דזרעא באתרא דכריב ותני ואי בעית אימא ביומא דכרבא ובאהדורי:

14 אי יומא דזרעא - בשעת הזרע הוא נוח לחרוש שכבר נחרשת בשעת הניר:

15 תרי יומי כרבא לא הוי - כלומר בשעת הניר היאך ישכור שוורים אין בו כדי מלאכת ב' ימים ויש בו יותר מכדי מלאכת יום אחד:

16 ואי ביומא כרבא - של שעת הניר קאמרת לא הוי יומא דזרעא והיאך ישכור שוורים בשעת הזרע:

17 אי בעית אימא יומא דזרעא - ודקא קשיא לך תרי יומי כרבא לא הוי באתרא דכרבי ותנו בשעת הניר איכא ביומא דזרעא תרי יומי כרבא:

18 ואי בעית אימא יומא כרבא ודקאמרת לא הוי יומא דזרעא בהדורי עסקינן שארץ קשה ויש בה מעלות ומורדות ויש טורח בשעת הזרע כשעת הניר:

19 לישנא אחרינא איפכא גרסינן ואי בעית אימא יומא דכרבא ודקשי' לך יומא דזרעא לא הוי באתרא דכריב ותני בשעת הזרע אחת קודם לזריעה ואחת לאחר הזריעה לכסות הזרעי' ואי בעית אימא יומא זרעא ודקאמר' תרי יומי כרבא לא הוי בהדורי עסקינן שיש טורח גדול בשעת הניר ויומא זרעא הוי תרי יומי כרבא ולשון זה הגון:

20 דוולא - אם יש להן בור שממנו משקין שדה:

21 בי דלו יומא - עד שיהא בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה משום שכר פועל:

22 פרדיסא - כרם:

23 ג' קבין - לכל אחד לפי חשבון סאתים כחצר המשכן:

24 אין אלו אלא דברי נביאות - בלא טעם:

25 אוציתא - כל י"ב גפנים קרי אוציא:

26 דרפיק - עודר:

27 ניטלה נבואה כו' - משום דאמר ליה לעיל אין אלו אלא דברי נביאות שקרא דברי חכמים נבואה נקט לה להא מילתא:

28 אטו חכם לאו נביא הוא - וכי אין חכם ראוי להיות נביא דקאמר מר ניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים:

29 הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים - שאינם חכמים מן חכמים לא ניטלה ונביאים יש להן לבב חכמה:

30 תדע - שלא ניטלה מן חכמים:

31 משמיה דרבי עקיבא כוותיה - וליכא למימר בני חד מזלא נינהו שהרי ר"ע חכם ממנו הרבה:

32 ולאו טעמא קאמר - במילתיה וכיון דאמר טעמא אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני:

33 בריסתקא - שוק רשות הרבים:

34 דמליך - השתא במתא מחסיא שעתיד להיות ראש הישיבה עכשיו:

35 טביומי חתים - כשחותם באיגרת חותם שמו טביומי:

36 קיימא לי שעתא - מזל:

37 שדרו זוגא דרבנן לגביה - דמר בר רב אשי:

38 לאימלוכי ביה - ליטול עצה ורשות להמליך את רב אחא:

39 פתח ותנא - דרשה ונעשה ראש הישיבה:

40 כל המריעין לו כו' - כלומר הואיל ונדחה השעה לא ימליכוני עוד:

41 איש נבוב - כשהוא חלול בלא כרס מלאה:

42 ילבב - כמה לבבות שאינו מסכים לדעת שלמה:

43 ינובב בתולות - לב אטום כבתולות עושה נבוב וחלול:

44 פשיטא חלק בכור וחלק פשוט - שני חלקין שהבכור נוטל אחד משום בכורה ואחד משום פשיטות יהבינן ליה אחד מצרא זו אצל זו שהרי שניהן חלקו הן והרי הן כחלק אחד:

45 יבם מאי - המייבם את אשת אחיו דקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצו אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קאתי לא יהבי להו ניהליה אחד מצרא זו אצל זו אי לאו מעליתא גבן בדמי:

46 הבכור אשר תלד - ביבם קמשתעי דמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרט לאיילונית והכי מדרש קרא יבמה יבא עליה וגו' והיה הבכור איזה מן היבמין יבא עליה הבכור אשר תלד וכגון שהיבמה בת וולדות היא פרט לאיילונית:

47 דזבן ארעא אמצרא דבי נשא - קנה קרקע אצל שדה אביו:

48 כי מטא למיפלג - עם אחיו בנכסי אביו:

49 על מדת סדום - זה נהנה וזה לא חסר:

50 אמרו אחי מעלינן ליה עילואי - לנו היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון שהיו מעולות ומסתברא הא דרב יוסף בשדה בעל שיכולין לומר פעמים שזו מתברכת משאר השדות:

51 תרי ארעתא אתרי נגרי - אם בית השלחין היא ויש לשני אחין לחלוק שתי שדות לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו וזה קנה שדה אצל האחד מהן ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו:

52 כגון זו כופין - דהא לקרקע השניה גם היא יש לה יאור להשקות ממנו:

53 האי מדויל והאי לא מדויל - דרך היאורים לייבש כשנהר שם נמשכין ממנו מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהם דלאו מדת סדום היא או תן לנו עילוי בדמי:

54 תרתי - ארעתא יש להם לחלוק על חד נגרא ואחד מהן קנה קרקעו אצל האחת:

55 כופין על מדת סדום - דכיון דאחד נגרא נינהו שתיהן שוות:

56 ניחא לי לאפושי אריסי - טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת לי באמצע כדי שתרבה לך אריסין ותהא שדה שלי משתמרת יפה: